"אני חושב שדרכינו נפרדו. הגעתי לקצה השביל, שהסימון שלו זה אחי ועכשיו אני צריך לחרוש שביל משלי ולמצוא את הדרך שלי."



ד"ר לימור מגן1,2, פרופ' אורית טאובמן – בן-ארי1
1 ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן
2 המחלקה לעבו"ס, מרכז רפואי ספיר, כפר סבא

מבין כל האבדנים בחיי האדם, אובדן אח נחקר פחות והתחיל לזכות להתייחסות מעמיקה יותר רק בשנים האחרונות. תהליך האבל עובר שינויים כשהאדם השכול מגיע לצמתים שונים בחייו, המסמלים עבורו את האדם שאיבד, מלמדים אותו דברים חדשים על אהובו ומפגישים אותו שוב עם החסר. אחד הצמתים שעשויים להיות משמעותיים עבור אדם, שאיבד אח בצבא, הינו תקופת הגיוס והשרות הצבאי. אובדן אח בצבא יוצר מציאות ייחודית, כשאחיו הצעיר יותר מתגייס לאותה מערכת.
המחקר נועד לתאר חוויות של אחאים שכולים, שאיבדו אח בצבא כשהם עצמם היו בגיל ההתבגרות ובעת עריכת המחקר משרתים בצה"ל.
במחקר רואיינו 50 אחאים שכולים חיילים בני 18-22, שאיבדו אח בוגר בצבא, כשהיו בגיל ההתבגרות ובתנאי שעברה לפחות שנה מיום האובדן. האחאים נשאלו לגבי חווית האובדן שלהם סמוך למות האח ובתקופה הנוכחית, על השינויים שחוו בסביבתם ובעצמם ועל יחסם בנוגע לנטילת סיכונים.
4 תמות מרכזיות עלו : הצורך של האחאים לשמור על החיים כדי למנוע כאב נוסף מהוריהם; חווית הצמיחה האישית של האחאים; השפעת נסיבות המוות על ההתמודדות עם השכול; ההגעה לגיל האח ולמסגרת הצבאית.
המחקר מצביע על כך, שהשלכות האובדן מלוות את האח השכול גם שנים לאחר מכן. אוכלוסייה זו אינה זוכה פעמים רבות להכרה באובדנה ובכאבה ונדרשת למלא את תפקיד התומך והשומר של ההורים. האחאים השכולים ציינו, כי עליהם לשמור על חייהם ולהימנע מסיכונים, פן יקרה להם משהו והוריהם לא יעמדו באובדן נוסף. מאחר ומדובר באובדן שהתרחש בגיל ההתבגרות ובעת גיבוש הזהות העצמית, התחושה הזו עשויה להוות עול כבד על כתפיהם הצעירות ולגבות מחיר כבד מהאח, שנותר לעיתים בודד עם כאבו. לכן חשוב לספק לאחאים השכולים הכרה באובדנם הייחודי ומקום בו יוכלו להתאבל ולכאוב. לצד זאת, חשוב להתייחס במחקר ובטיפול לצמיחה האישית שחווים האחאים כתוצאה מן השכול.

לימור מגן