קשרים חברתיים ותפקוד קוגניטיבי בגיל המבוגר בקרב קבוצות מיעוט בישראל



אלה שורץ
בית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד, האוניברסיטה העברית, ירושלים

ישראל מזדקנת, כאשר תוחלת החיים גדלה ושיעור המבוגרים באוכלוסייה עולה. על כן יש להיערך לבעיות הייחודיות למזדקנים, למשל להידרדרות הקוגניטיבית אשר מובילה לפגיעה בתפקוד ובאיכות החיים של הקשיש וסביבתו. קבוצות מיעוט נוטות להיות פגיעות במיוחד להידרדרות קוגניטיבית, ולכן מטרת מחקר זה היא לבחון האם הקשרים החברתיים בקרב קבוצות מיעוט בישראל יכולים לשמש כגורם מגן לתפקוד הקוגניטיבי.

מחקר זה התבסס על נתונים מסקר SHARE (סקר ההזדקנות, הפרישה והבריאות באירופה ובישראל), שנאספו בישראל בשנת 2015. המדגם מכיל כ-1,400 בני 50 ומעלה מקרב שלוש קבוצות האוכלוסייה המרכזיות בגילאים המבוגרים בישראל – יהודים ילידי הארץ ועולים ותיקים, עולי ברית המועצות לשעבר וערבים ישראלים. המשיבים נשאלו אודות האנשים הקרובים אליהם, המוגדרים כ"חברי הרשת החברתית". המחקר השתמש במודלים של רגרסיה לינארית על מנת לנבא את התפקוד הקוגניטיבי, אשר נבדק באמצעות שני מדדים (שטף דיבור והיזכרות). למודל הוכנסו אינטראקציות בין שפת הריאיון (עברית, ערבית ורוסית) לבין גודל הרשת החברתית וממוצע הקשר הרגשי עם חברי הרשת. בנוסף המודל פיקח על מאפיינים סוציו-דמוגרפים ומצב בריאותי.

הממצאים מעידים על כך שבקרב עולי ברית המועצות לשעבר התפקוד הקוגניטיבי היה טוב יותר ככל שהרשת החברתית שלהם הייתה גדולה יותר וקרובה יותר מבחינה רגשית, בעוד שאצל היהודים הותיקים לא נראה קשר כזה. בקרב קבוצת הערבים הישראלים נראתה השפעה מגינה של הקרבה הרגשית של הרשת – ככל שחברי הרשת דווחו כקרובים יותר כך יכולת ההיזכרות הייתה טובה יותר.

ממצאים אלו מעידים על החשיבות של הסביבה החברתית הקרובה עבור התפקוד הקוגניטיבי בקרב קבוצות מיעוטים בגיל המבוגר בישראל. על כן יש להתחשב במאפיינים ובצרכים הייחודיים של קבוצות אלה בעת פיתוח התערבויות לשימור ושיפור היכולות הקוגניטיביות בקרבן.