מיניות בקרב נפגעי נפש בגיל השלישי במסגרת מוסדית



ליטל שבתאי דומב1,2, פרופ' ליאת אילון1
1 בית הספר לעבודה סוציאלית על שם לואיס וגבי ויספלד, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן
2 המרכז לבריאות הנפש, משרד הבריאות, באר יעקב

רקע:
מיניות הינו מושג מורכב הטומן בחובו משתנים רבים, היא כוח פנימי הדוחף אותנו למצוא אהבה, מגע ואינטימיות, תורמת לחוזק הנפשי ומהווה רכיב בלתי נפרד מאיכות חיים, שלמות ובריאות בכל הגילאים. נמצא כי הצרכים הפסיכו-סקסואליים של זקנים אינם שונים בהרבה משל צעירים. למרות זאת, הנושא נחשב ל`טאבו` והמחקר וההתייחסות אליו מועטים. מגמה זו עולה בקנה אחד עם מגמות חברתיות של גילנות (Ageism) – אפליה על רקע גיל מבוגר שמובילה לסטיגמות בכלל ובנושא המיניות בפרט.

במקביל, עולה כי גם נפגעי נפש סובלים מאפליה וחוסר התייחסות למיניות בחייהם; קיימת הימנעות משיח עד להתעלמות, למרות שאלו מעוניינים לעיתים בקשר זוגי ומיני. עוד נמצא כי סטיגמות אלו מופנמות והופכות לחלק מזהות נפגעי הנפש. אוכלוסיית נפגעי הנפש הזקנים נאלצת להתמודד עם אתגרים רבים שאחד מהם הוא תיוג כפול המביא להתנהלות חיים מורכבת, ובמסגרתה נדחק לצד העיסוק במיניות. אתגר זה קשה יותר כאשר פתרונות הדיור לטווח ארוך הקיימים עבורם הינם במסגרות בתי חולים פסיכיאטריים בלבד.

מטרה ושיטה:
מטרת המחקר הינה לבחון באמצעות ריאיון חצי מובנה, כיצד מיניות מוגדרת ונחווית על ידי נפגעי נפש (לפי הגדרת ביטוח לאומי) זקנים (בני 65 ומעלה) המתגוררים במרכז לבריאות הנפש של משרד הבריאות.
ממצאים:
המחקר נערך בימים אלו – וממצאים יוצגו בהמשך.
המלצות יישומיות:
אוכלוסיית הזקנים עתידה לגדול ובתוכה נפגעי נפש, מדובר בקבוצה מודרת ומוחלשת הן בשל הגיל והן בשל מצבה הנפשי שנעזרת יותר מכלל האוכלוסייה בגורמי טיפול שונים ובמסגרות דיור טיפוליות מחקר זה ייחודי ועשוי להיות בסיס להכרת והבנת הנושא מעיניי המטופלים, להבניית תוכנית טיפולית לצוותים ולמחקרים עתידיים בנושא "כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם".

ליטל שבתאי דומב