המשפחה השכולה והחברה: משמעות, תמיכה וקושי בהקשר של תרבות



ד"ר הדס גולדבלט1, פרופ' אלי בוכבינדר2
1 החוג לסיעוד, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה
2 בית-הספר לעבודה סוציאלית, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה

חווית השכול היא אישית וייחודית מחד, ומתעצבת בהקשר חברתי-תרבותי – מאידך. ההורים השכולים תיארו את השפעת השכול על חוויות המשפחה הגרעינית. החוויות תוארו על-פני ציר שבין ליכוד להתרחקות. הילדים הנותרים נחוו כמחזקים את מחויבות ההורים לחיות מול הרצון שלא להכביד על הילדים בצער ובדאגה מוגברים, בד-בבד עם מודעות לקושי לשחרר אותם. ההורים תיארו כי בצד הבנה חברתית לאבלם, הם חווים קונפליקט ביחס ללחצים הנובעים מציפיות חברתיות, תרבותיות ומגדריות, המתוות את האופן בו ההורה אמור לבטא את אבלו. ההורים מודעים לקונפליקט זה. לרוב הם בוחרים בדרך ביטוי התואמת לחווייתם הייחודית. ההורים חווים חיזוק לחוויית השכול שלהם ממקורות תמיכה חברתית פורמליים (כמשרד הביטחון, קצינת נפגעים, מפקדים של הבן, אנשי דת). בנוסף, הם מציינים את המשמעות הייחודית הטמונה במפגשם עם הורים שכולים מדתות ועדות שונות, הכוללת תחושת הזדהות, הבנה ושותפות גורל. הממצאים ביחס להיבט המשפחה והחברה חושפים מציאות מורכבת שמכילה ניגודים, בה ההורים מתמודדים עם השכול, תוך ניווט בין מגוון זהויות – האישית, המשפחתית, והחברתית-תרבותית.

הדס גולדבלט