צעירות במצבי סיכון בישראל: של מי האחריות למצבן?



ד"ר תהילה רפאלי1, ד"ר מיכל קומם2
1 ראש התוכנית ללימודי נוער במחלקה לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריון שבנגב, באר שבע
2 מנהלת מרכז רותם, בית הספר לעו"ס, המכללה האקדמית ספיר, שדרות

תקופת הבגרות בהתהוות (18- 30) הינה תקופה התפתחותית חדשה בספרות, שמשמעה כי צעירים כיום אינם הופכים להיות עצמאיים בגיל 18 וזקוקים לתמיכה לאורך שנות העשרים לחייהם. למרות האמור, שירותי הרווחה בישראל אינם מספקים מענה מקיף כיום לצעירים וצעירות בסיכון בגילאים הללו. ארגוני מגזר שלישי רבים מציעים שירותים לצעירים, בהם מרכז רותם המציע מענים חדשניים וייחודיים לצעירות במצבי סיכון מהדרום. עם זאת, המענים דלים ביחס להיקף הצרכים של הצעירות.
מטרת המחקר: לבחון את מצבן של צעירות במצבי סיכון בישראל במגוון תחומי חיים, את המשאבים העומדים לרשותן ואת צרכיהן, זאת בהשוואה בין צעירות יהודיות לצעירות מהחברה הבדואית.
שיטה: ראיונות כמותיים טלפוניים נערכו עם 127 מהצעירות שהשתתפו בפעילויות מרכז רותם במהלך שמונה השנים האחרונות. השאלונים בחנו את מצבן הצעירות במגוון תחומי חיים ואת הצרכים שלהם בתחומים השונים.
ממצאים:
הממצאים מדגישים את המצוקה של שיעור גבוה מהצעירות בתחומי החיים שנבחנו. מדיווח הצעירות עולה מצוקה כלכלית חריפה המתבטאת אף במחסור במזון. למעלה משליש דיווחו על מצבי סיכון שחוו. הממצאים מצביעים על פער בין השאיפות של הצעירות לבין החסמים העומדים בפניהן. נדרש לצעירות סיוע בעיקר לצורך רכישת השכלה ומציאת תעסוקה.
מסקנות:
הדיון ידגיש את האחריות של מדינת הרווחה לפתח מענים מקיפים עבור נשים צעירות במצבי סיכון. נתייחס לתפקידה של התוכנית הלאומית החדשה בפיתוח מענים טיפוליים אלו.

נור שמעי