היבטים פסיכוסוציאלים במתן טיפול תומך (פליאטיבי) למועמדים ומושתלי ריאות



דנית פרס
שרות לעבודה סוציאלית, בית חולים בלינסון- מרכז רפואי רבין, שירותי בריאות כללית, פתח תקווה

רקע: ניתוח השתלת ריאה הוא המוצא האחרון לחולים במחלות ריאה כרונית-סופנית. השתלת ריאות היא המסוכנת ביותר מבחינה רפואית מבין כל ההשתלות ושיעור ההישרדות לאחר 5 שנות השתלה עומד על כ- 47.3%. אחת הסכנות המרכזיות לאחר השתלה לאורך כל חיי המושתל היא מצב דחייה. כאשר הדחייה היא כרונית, המשמעות היא ירידה בתפקוד השתל, הגורמת לסיבוכים רפואיים משמעותיים וירידה מנטלית, עד לכדי פיתוח הפרעות פסיכיאטריות, זאת לאור התהליך הממושך עד למות המושתל . לנוכח ההתמודדויות הללו של המועמד/מושתל ומשפחתו, העובד הסוציאלי המלווה את המשפחה בונה ומוציא לפועל תוכנית התערבות ברוח הטיפול התומך (פליאטיבי).

מטרה:

מתן טיפול תומך בקרב מועמדים לקראת ניתוח השתלה ומושתלים במצבים סופניים ובני המשפחה. ההתערבות הטיפולית נעשית על בסיס ההערכה פסיכוסוציאלית לפני ההשתלה, ע"י העובד הסוציאלי עם החולה ומשפחתו וכן ליווי במהלך ההשתלה ואחריה. במוקד תוכנית התערבות: לאפשר למועמד/מושתל להיות שותף בהבנת המצב, קבלתו, לאפשר תהליכי פרידה תוך ראייה מערכתית עם מגוון מענים לצורכי המושתל והמשפחה.

התערבות:

הטיפול כולל הערכת תגובות רגשיות של החולה ובני המשפחה תוך שימוש בטכניקות טיפוליות מתאימות. תמות עיקריות הן פרידה מהחיים, חשבון נפש, דאגה לגורל המשפחה וכו`. בנוסף, ליווי המשפחה ותמיכה רגשית לאחר מות החולה. כמו כן הליווי כולל מתן מידע, סנגור, ליווי במצבי המשבר. כל זאת כחלק מצוות רב מקצועי בבית החולים .

מסקנות: מתן טיפול תומך לחולה ומשפחתו הוא רלוונטי בכל שלבי החיים של המועמד / מושתל . השיח על תכנים פליאטיביים נותן לגיטימציה וכוח להתמודד עם הקשיים הכרוכים בהתמודדות עם מחלה כרונית סופנית. ההתייחסות לחולה ולמשפחתו כמערכת טיפולית מקדמת את רווחתו ואיכות חייו, מסייעת ומעצימה את המשפחה המלווה.

דנית פרס