האח שנותר: חווית האח השכול כבן יחיד להוריו המזדקנים



ליאורה ג'וסמן1, ענת גליקמן1, טלי זוננשיין1, מיכל מרקו1, גליה פרגמנט מילברג1, אורית פריסט1, ענת קציר1, אסיה ריגר פישמן1, רונית ליכטנטריט2, יפעת שניידרמן1
1 אגף משפחות והנצחה, משרד הביטחון, תל אביב
2 ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב

רקע. אחאים שכולים בוגרים נוטים לחוש, ביתר שאת, אחריות כלפי ההורים תוך חוויה של היקרעות בין הצורך להיות נגישים להורים לבין הצורך לבנות את עתידם הנפרד (Woodrow, 2008), תהליך זה סביר כי יתעצם בקרב אחים שכולים שנותרו בנים יחידים להוריהם המזדקנים.

מטרות. שאלת המחקר עסקה בחווית היחסים של האח השכול עם הוריו המזדקנים. בשנים האחרונות נדרש אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון לתת מענה לאחים שכולים שנותרו בנים יחידים להוריהם המזדקנים, אולם הספרות בתחום כמעט ואינה קיימת. המחקר הנוכחי מבקש לבחון את החוויה הייחודית של אוכלוסייה שכולה זו, להשמיע את קולה, ולהבטיח התאמה בין צרכיה לבין המענים הניתנים לה.

שיטה. ההצגה מבוססת על חקירה איכותנית תוך שימוש בראיונות חצי-מובנים עם 12 אחים שכולים וניתוח תמטי של הטקסט. בניתוח ניתנה התייחסות להיבטים מילוליים ולא מילוליים שהופיעו בראיונות ולתמות משותפות וחוויות ייחודיות של המרואיינים.

ממצאים. האחים השכולים תיארו חוויה דיאלקטית הנעה על ציר של מרחק וקירבה/נפרדות וסביכות. את מגוון הנושאים שזוהו בטקסט ניתן למקם ביחס למנעד זה, כאשר חלק מהמרואיינים ממוקמים בצד אחד של הרצף (מרחק או קירבה/נפרדות או סביכות) , אחרים מתארים תנועה ושינוי במהלך השנים, ואילו אחים שכולים אחרים מגוללים חוויה מורכבת של "גם וגם"- בו זמנית היבטים של מרחק וקירבה ונפרדות וסביכות ביחסים עם ההורים, בקשר עם המת ומורשתו, ובזהותם כאחים שכולים. רוב המרואיינים מצרפים לתיאור זה תחושה של לבדיות, חוסר בחירה , והעדר אלטרנטיבות– חוויה שמעוררת תחושת אשם, כעס, חוסר אונים ותסכול על רקע העובדה שנותרו בנים יחידים.

מסקנות. ממצאי המחקר מצביעים על המורכבות היחסים בין ילדים יחידים להורים מזדקנים בקרב משפחות שכולות והצורך בתשומת לב מיוחדת לאוכלוסייה זו.