ערכה של התערבות טיפולית מקדמת קשר בין ילדים מאומצים ובין הוריהם הביולוגים



ד"ר עדינה הופנונג אסולין1,3, ד"ר סיגל קני פז2,4
1 בית ספר לעבודה סוציאלית, מכללה האקדמית אשקלון
2 אגף הרווחה, מנהלת מרכז ילדים הורים, נתניה
3 אגף בכיר למחקר תכנון והכשרה, ביה"ס המרכזי להכשרת עובדי רווחה, רמת גן
4 בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, אוניברסיטת תל אביב

אימוץ פתוח זכה בשנים האחרונות להתייחסות נרחבת בספרות המקצועית ובפסיקה הישראלית בהתאם לכך עובדות סוציאליות לחוק אימוץ מלוות יותר מקרים בהם יש דרגות שונות של קשר בין הילד והוריו הביולוגיים. לשם ליווי מקצועי של מקרים אלו נידרשת התכווננות טיפולית ייחודית המתייחסת לפגיעה הקיימת בהתקשרות בין הילד להוריו הביולגיים ולטראומה שהילד חווה כתוצאה מקשר זה.

בהרצאה זו נציג את הפוטנציאל הרב הקיים בהתערבות טיפולית המקדמת קשר מיטיב בין הילד המאומץ להורה הביולוגי, ואת הרציונל לחשיבות ההתערבות הטיפולית במהלך מיפגשים אלו וכיצד ניתן לקדם אותה הלכה למעשה.

לצורך הדגמה של תפיסה זו, נציג דוגמאות קליניות של מיפגשים בין ילדים בתהליכי האימוץ והוריהם הביולוגיים בהן התערבויות טיפוליות שיש בהן כדי לקדם קשר מיטיב על פי עקרונות מודל הCPP, מודל טיפולי מבוסס טראומה והתקשרות שפותח על ידי פרופ` אליסיה ליברמן ופרופ` פטרישיה ואן הורן ז"ל, עליו נרחיב במסגרת ההרצאה.

הדוגמאות מובאות מתוך קורס שליוו שתי המציגות במסגרת הנחיית תהליך למידה של השירות למען הילד בישראל.