איכות חיים בסוף החיים - סיסמה או מציאות



תרצה אנגלנדר, דפנה אייזיק
השירות לעבודה סוציאלית, המרכז הרפואי "שהם", פרדס חנה

רקע:
למרות שהמוות הינו חלק ממעגל החיים ואירוע של מוות הנו שכיח בבתי חולים ובמוסדות לטיפול ממושך, מדובר בנושא מורכב וטעון מבחינה רגשית, הן לעובדים והן למטופלים ובני משפחותיהם. כל פרידה מעוררת רגשות מעורבים, המשתנים בעוצמתם וקשורים בחוויות קודמות, יוצרת ציפיות, צרכים, תקוות ופחדים עמם על המטופל להתמודד בסוף חייו.
שם ההרצאה - "איכות חיים בסוף החיים" - נראה כאילו מייצג שני קטבים, אך מהספרות אנו למדים, כי גם אנשים המודעים לכך שמותם קרב כמהים לתקווה (Ahmedzei 1994). על בסיס זה נדונה אחת הסוגיות המשמעותיות המלווה את עבודתנו - עד כמה התקווה יכולה לדור בכפיפה אחת עם סוף החיים.
שיטה והמלצות:
לתפיסת החולה את מצבו חשיבות רבה להתמודדותו עם סוף החיים. אמנם אין לו שליטה על מצבו הפיזי, אבל יש לו שליטה על ההחלטה כיצד לסיים את חייו.
הטיפול בחולה בסוף החיים ובבני משפחתו נשען על גישות טיפוליות שונות: לוגותרפיה, ביבליותרפיה, גישת הכוחות, גישה מערכתית/הוליסטית, ליווי רוחני, כלים מהפסיכולוגיה החיובית, ACT ועוד.
אירווין יאלום, בספרו "כולנו בני חלוף", מציין כי בחיים ישנם שני אתגרים מרכזיים - לחיות חיים בעלי משמעות ולהתמודד עם סופם הבלתי נמנע. על שני אלה נדון בהרצאה מנקודת מבט של העבודה הסוציאלית. נציג נקודת מבט חיובית, הטוענת כי מאחורי הסבל, הייאוש והכאב, קיים אדם בעל זהות ייחודית, רצונות ותקוות.
בהרצאה נציג מודל וכלים יישומיים לטיפול בחולה ובבני משפחתו בסוף החיים, נדגיש את תפקיד העובד הסוציאלי כחלק משמעותי בחיבור המטופל למשמעות החיים וכל זאת תוך שזירת מקרים של מטופלים, שבזכותם צמחנו ולמדנו ש"מטופלינו העומדים למות הם המתנות וההזדמנויות שקיבלנו לגדול", כפי שכתבה דר' קובלר-רוס.

תרצה אנגלנדר