אלמנות צה"ל אשר נשאו וחזרו לזכויות - השלכות על התמודדות עם האובדן והנישואין



תמר פז1, ורד אלקלעי1, חיה יודיץ'1, ד"ר רחל גוטרמן1, שרה מוליה1, אריאלה דברת1, איילת כהן-גבאי1, שי כהן1, אילן טל1, אילנה דובי1, מיקה וייס1, פרופ' רחל דקל2, פרופ' אורית נוטמן שורץ3, ד"ר שי שורר2
1 אגף משפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון, תל אביב
2 בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן
3 בית הספר לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית ספיר, שדרות

בשנת 2010, בעקבות התיקון לחוק "משפחות חיילים שנספו במערכה", חזרו לזכויותיהן האלמנות שנשאו בשנית, אשר זכויותיהן לתגמולים וטיפול הופסקו בעקבות נישואיהן.

מדובר בקבוצה ייחודית בעלת סטאטוס פרדוקסלי ויוצא דופן: "אלמנה נשואה". צוות העו"ס בחר ללמוד על מאפייני קבוצה זו, תהליכי האבל שלהן לאורך החיים והקשר עם משרד הביטחון. כמו כן נשאלו שאלות ביחס לשינויים ברמה הרגשית ובמערכת המשפחתית בעקבות השינוי בחוק.

שיטת המחקר: הוחלט על מחקר איכותני המבוסס על ראיונות עומק מוקלטים על ידי עובד סוציאלי, שאינו העובד הישיר של האלמנה. המדגם כלל 28 אלמנות מתוך 45, שהביעו הסכמתן להשתתף במחקר, בפנייתה הטלפונית של ראש הצוות.

טרום הראיונות מוסדה קבוצת עבודה משותפת של צוות העו"ס והחוקרות מן האקדמיה. צוות העו"ס הוכשר לראיונות איכותניים ע"י החוקרות, נקבע תדריך ראיון ונבחרו הקריטריונים לראיונות. ההקלטות תומללו ע"י עוזרת המחקר.

בהרצאה נציג את התמות העיקריות אשר עלו מניתוח ראיונות המחקר, המתייחסות למציאות חייהן ולקשיים עימם מתמודדות אלמנות צה"ל, אשר נישאו בשנית, במרכזן התמה של תהליכי האבל והקשרים המשפחתיים לאורך השנים. הממצאים מראים כי קיימים שני רצפים המצטלבים ביניהם: הראשון מצביע על הפתיחות והדיבור על האבל, הנע מאבל סגור לכזה המדובר בחייהן ואילו הרצף השני מתייחס לאבל מוגבל בזמן ועד מתמשך ונוכח לאורך רצף החיים. הצלבת הצירים מאפשרת למקם את אופנות ההתמודדות כפי שתוארה ע"י משתתפות המחקר בנקודות שונות על פני הרצפים ולשקף את סגנונות ההתמודדות של הנשים.

בתום המחקר, יתקיים דיון במסקנות ובתובנות באשר לטיפול בקבוצת אלמנות זו ובבני משפחותיהן. כמו כן, תעשה חשיבה ביחס להמשך שיתוף הפעולה עם האקדמיה להעשרת העבודה המקצועית.

תמר פז