להיות ילד להורה עם מגבלה- משמעויות להתסגלות אישית וצמיחה



דורית ושלר, פרופ' ליאורה פינדלר
בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש לואיס וגבי וייספלד, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן

האוכלוסיה בחברה שעונה להגדרה של אדם עם מגבלה, על כל פרטיה, הינה רחבה ומגוונת. מחקרים שונים מעריכים כי למעלה מ- 800,000 בוגרים בישראל מוגדרים כבעלי מגבלה אשר מפריעה לתפקודי היום-יום שלהם (מאירס-ג`וינט-מכון ברוקדייל, 2014). ביניהם 9.2% מאובחנים עם מגבלה נפשית ו 4.2% מאובחנים עם מגבלה שכלית.

הדיונים העולמיים בדבר זכויות האדם בעשורים האחרונים הובילה להתקדמות החקיקה בנושא, סייעה לקדם, להסדיר ולהבטיח את זכויותיהם של אנשים עם מגבלה בחברה (חוק שוויון חאנשים עם מוגבלות, 1998; UN,2016). כיום, יותר ויותר אנשים עם מגבלה תובעים את זכויותיהם בכל תחומי החיים וביניהן, הזכות ללדת ולגדל ילדים. לנוכח שינויים חשובים ומהותיים אלו עולה הצורך להבנה רחבה ומעמיקה יותר של ההשלכות והמשמעויות להסתגלותם של ילדים להורים עם מגבלה בכדי לגשר על הפער שבין מתן הזכויות ומימושן.

על פי נתוני הביטוח הלאומי ישנם כיום בארץ כ-500,000 ילדים להורים עם מגבלה, מתוכם כ-30,000 אשר להוריהם מגבלה נפשית או שכלית. מתוך ההבנה כי לאירועים בילדות ישנה השפעה מכרעת על חייו הבוגרים של האדם ולאור המודל התאורטי של וולנדר ושותפיו (Wallander et al., 1989), מחקר זה בוחן את תרומתם של משאבים תוך אישיים, גורמים חברתיים-אקולוגיים ואסטרטגיות התמודדות, להסתגלות ולצמיחה של בוגרים (25-55) אשר גדלו עם הורים עם מגבלה נפשית או שכלית, בהשוואה לבוגרים אשר גדלו עם הורים ללא מגבלה.

ממצאי מחקר חדש זה, אשר נמצא בשלב ניתוח הנתונים בימים אלו, עשויים לתרום להעמקת ההבנה של קובעי המדיניות בעניין הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות, בזיהוי צרכים ממוקדים של ילדיהם ובפיתוח תוכניות מותאמות להתמודדות עם האתגרים העומדים בפניהם.

חוויות החיים בצל הורה עם מגבלה

דורית ושלר