שיגעון של סרט – דרכי הצגת השיגעון בקולנוע הישראלי וההוליוודי



ד"ר עמנואל שן
מנהל תכנית שיאים בשק"ל, ומרצה בבצלאל, ירושלים

השיגעון הינו מושג המושרש היטב בתרבות העולם המערבי. הוא מכיל עולם של דימויים סטריאוטיפיים, פחדים וסטיגמות המיוחסים לאנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים ומהווה מעין פריזמה המכווינה את תפיסתנו כלפיהם. כיצד הוצגה פריזמה זו בקולנוע ההוליוודי והישראלי במהלך שישים השנים האחרונות.

הסרטים שנותחו במסגרת המחקר במערך מחקר של עירוב שיטות הופקו במהלך שלוש תקופות : שנות השישים (תעלת בלאומילך" ו"פסיכו) שנות השמונים ("אות קין" ו"ברדי") ושנות האלפיים ("תגובה מאוחרת "ו"נפלאות התבונה").

שאלות המחקר עסקו בזיהוי דימויים, אייקונים ואמצעים קולנועיים נוספים המתייחסים לשיגעון משקפים אותו. היבטים נוספים של המחקר עסקו בניתוח העלילות הדמויות ובחוויות השיגעון המוצגות בסרטים. כמו כן נבחנו דרכי ההתייחסות של החברה ואנשי המקצוע כלפי דמויות שעברו אשפוז פסיכיאטרי ומקומם בקהילה? ואיך באים לידי ביטוי ההיבטים התרבותיים והתקופתיים

מרבית הספרות המקצועית מתמקדת בזיהוי סטריאוטיפים ובגישה ביקורתית לקולנוע ההוליוודי. המחקר מבציע על כך שהאמת מורכבת יותר. הסרטים שנחקרו משקפים ברובם גישות ביקורתיות כלפי תפיסת העולם הישנות המבוססות על המודל הרפואי ההדרה והדרוויניזם החברתי. לעומת זאת סרטי שנות האלפיים מציגים גישות עכשוויות המדברות על שיקום בקהילה, היכללות ושוויון זכויות. סרטים שנות האלפיים נוטים גם לעסוק בתפקיד החברה

במסגרת הרצאה זו יוצגו קטעים מסרטי המחקר הממחישים את התפתחותן של מגמות מקצועיות חברתיות ואמנותיות (קולנועיות) חיוביות ושליליות בהקשר לשיגעון ולדרכי הצגתו בקולנוע.

Emmnuel Schen